החלטה בתיק בש"פ 8344/09

1.        בפניי בקשה שנייה של המבקשת להארכת מעצרו של המשיב מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים יום החל מיום 27.10.09 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 8260-10-08.

2.        כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: חבלה או פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. מכתב האישום עולה שהמשיב, ביחד עם נאשם נוסף, ארבו למתלונן מחוץ לביתו. המשיב הכה את המתלונן בראשו באמצעות אבן בזמן שהנאשם השני דקר אותו בסכין. כל זאת, עד שאימו של המתלונן הבחינה במתרחש. בנוסף, לאחר שהמשיב היה עצור, הוא סירב להוראה של שוטר לעבור לתא אחר ותקף אותו כאשר השוטר ניסה להעבירו.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום בעניינו, הוגשה לבית המשפט השלום בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. הדיון בעניין המעצר עבר מספר גלגולים ותמציתם כדלקמן: בית המשפט השלום בחדרה (כב' השופט א' קפלן), לאחר מספר דיונים, הורה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית דודתו. בעקבות החלטה זו, המדינה הגישה ערר שנידון בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן), שהחליט לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המשיב הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי שנידונה בפניי חברי כבוד השופט א' רובינשטיין שהורה על הכנת תסקיר, שיוגש לבית המשפט השלום. עקב חוות הדעת בתסקיר, שהצביעה על האפשרות שהמשיב עלול להמשיך במעשיו, החליט בית המשפט השלום כי על המשיב להישאר במעצר עד תום ההליכים.

4.        מכיוון שהמעצר נמשך מעבר לתשעה חודשים הוגשה בקשה להארכת המעצר בתשעים יום, שנידונה בפניי חברי כבוד השופט א' גרוניס, שהחליט לקבל את הבקשה ולהותיר את המשיב במעצר. יש לציין שלמרות שעמד בהחלטתו על הכשלים בהתנהלות המשפט, ייחס משקל גדול יותר למסוכנותו של המשיב לאור המעשים המיוחסים לו ועברו הפלילי המכביד, וכן עמדת שירות המבחן המעריכה סיכון גבוה להישנות העבירה. כעת פונה המבקשת פעם נוספת בבקשה לשם הארכת מעצרו של המשיב ומכאן הבקשה שבפניי.

5.        המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב מגלים התנהגות אלימה, ומלמדים על מסוכנותו. בהמשך לכך, המשיבה מדגישה את תקיפת השוטר על ידי המשיב תוך שהוא מתפרע ומשתולל, כל זאת שבוע לאחר שחרורו ממעצר ובעוד שעומד נגדו מאסר על תנאי בן שנה. בנוסף, טוענת המבקשת כי עברו הפלילי המכביד מעיד אף הוא על מסוכנותו הרבה, שאף כולל עבירות של איומים והדחה בחקירה ומעלה חשש לשיבוש הליכי משפט. לבסוף, המבקשת טוענת כי הדיונים בעניינו של המשיב קרובים לסיומם.

6.        באת-כוחו של המשיב טוענת כי התיק מתנהל בעצלתיים ובמשך תקופה ארוכה, במיוחד לנוכח העובדה כי על פניו מדובר בתיק פשוט עם מספר עדים לא רב ולכן אין הצדקה להתמשכות ההליכים. היא מפנה את בית המשפט לעיכובים שונים בהתקדמות משפטו אשר מלמדים על התנהלות לא יעילה, כגון הבאתו של המשיב פעמיים לדיון שבו אינו נוכח מתורגמן, וכן אי התייצבותו של עד תביעה שהוא שוטר, במשך מספר פעמים וזאת מבלי להודיע על כך לבית המשפט כנדרש. בנוגע לאחרון, מהפרוטוקול שהוצג בפניי עולה שהשוטר נשאל בבית המשפט מדוע לא התייצב ליתן עדות והשיב כי לדיון אחד לא הגיע בשל יום נישואיו ובאשר לשאר הפעמים בהם לא התייצב הסיבה לכך פרחה מזיכרונו. יוטעם כי באף אחת מהפעמים בהם השוטר לא התייצב, הוא לא טרח להודיע על כך לבית המשפט. בנוסף, מדגישה באת-כוחו של העורר את גילו הצעיר של המשיב והשתלשלות חייו הטראגית הכרוכה במותם של אביו ושתי אחיותיו בהיותו נער. לבסוף, מדגישה באת-כוחו של העורר כי הנאשם 1, שהוא לשיטתה המבצע הדומיננטי מבין שניהם, שוחרר לחלופת מעצר וזאת על אף שמכתב האישום עולה כי הוא דקר את המתלונן. 

7.        לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות הצדדים בפניי, סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, בחינת בקשות מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים מונחית על פי ההלכה לפיה ככל שמתמשך ההליך ומתארך מעצרו של נאשם, גובר בהדרגה משקלה של זכות הנאשם לחירות ביחס לשיקולים המתחרים (בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסמה, 6.9.05); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסמה, 9.11.05)). אכן איני מקלה ראש בטיעוני הסנגורית בדבר התנהלותו המסורבלת של ההליך, אשר אורך כבר שנה תמימה. קל וחומר נוכח אופיו של התיק שנראה על פניו כי אינו מורכב ואין סיבה נראית לעין להתמשכותו. יודגש שלמרות שהעיכוב בתחילתו של ההליך נבע גם מבקשות דחייה של סנגוריו של המשיב, איני יכולה שלא לתמוה כיצד ייתכן ששוטר במשטרת ישראל לא יופיע ליתן עדות פעם ועוד פעם בהיעדר סיבה ממשית. זאת, מבלי להודיע על כך לבית המשפט ולמצער להסביר את היעדרותו כראוי, וכן מבלי שהדבר הועבר לטיפול הממונים עליו. על ההתנהלות המסורבלת של המשפט כבר עמד חברי כבוד השופט א' גרוניס בבש"פ 5948/09, שעסק בבקשתה הראשונה של המבקשת להארכת מעצרו של המשיב, והביע את ביקורתו על התמשכות ההליך. לא ניתן להפריז במילים עד כמה חשובה התנהלותו התקינה והרציפה של משפט, קל וחומר כאשר הנאשם נתון במעצר ובפרט מעצר מעבר לתשעה חודשים. עוד יותר תמוה שמי שגורם לשיהוי ומונע ניהול תקין של ההליך הם דווקא אנשי החוק- איש משטרה, ללא כל סיבה ובחוסר אכפתיות מקומם (ראו פרוטקול הדיון מיום 12.10.09, המדבר בעד עצמו).

8.        על אף כל זאת, ככל שקצב ניהול המשפט הוא שיקול חשוב בעת הכרעה בבקשה מסוג זו, אין הוא שיקול בלעדי. על בית המשפט לבחון את כלל השיקולים הרלבנטיים, ובראשם המסוכנות הנשקפת מן המשיב לציבור (2773/09 מדינת ישראל נ' אבו-גאנם (לא פורסמה, 20.4.2009)). כתב האישום מייחס למשיב מעשים אלימים, לרבות תקיפת נציג החוק. כמו כן, אין להתעלם מכך למשיב עבר פלילי מכביד הכולל, בין השאר, הפרת הוראה חוקית ולכן ספק אם ניתן ליתן בו אמון. בנוסף, יש לציין את עמדת שירות המבחן שלהערכתו קיים סיכון גבוה להישנותם של מעשי העבירה.

9.        לפיכך, דין הבקשה להתקבל, המשיב יוותר במעצר למשך תשעים יום נוספים החל מיום 27.10.09 או עד למתן פסק דין בת.פ 8260-10-08 בבית המשפט השלום בחדרה, הכל לפי המוקדם.

10.      בשולי הדברים, אבקש כי עותק מהחלטתי יובא לידיעת מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, על מנת שתביא את הדברים בפני הממונה במשטרה לבדיקה וטיפול ככל שימצא לנכון.

           ניתנה היום, כ"ג בחשון תש"ע (10.11.09).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: